נוטריון חתימה בשפה זרה

נוטריון הינו עורך דין בהכשרתו, שהוסמך על ידי משרד המשפטים לאשר, לערוך ולאמת מסמכים משפטיים מסוגים שונים דוגמת צוואות, תצהירים, הסכמי ממון, אישור כי אדם הינו בין החיים ועוד. סמכויותיו אלו קבועות בסעיפים 7 ו-20א. לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976. בכדי להגיש בקשה לוועדת הרישוי לנוטריונים לשם קבלת הסמכות להיות נוטריון, בין היתר יש להיות חבר בלשכת עורכי הדין בישראל, ולהחזיק בוותק של 10 שנים לפחות כעורך דין.

להורדת טופס אימות חתימה כששפת המסמך אינה ידועה לחותם נוטריון וורד בעברית >>>

להורדת טופס אימות חתימה כששפת המסמך אינה ידועה נוטריון וורד בעברית >>>

החשיבות בחתימת נוטריון

הסמכויות הרחבות שמוענקות לנוטריון מכוח החוק, הפכו את תפקידו במרוצת השנים לקריטי ביותר בכל הקשור להיבטים משפטיים. עובדת היותו מוסמך מכוח חוק הופכת את חתימתו על מסמך מסוים – בין אם למטרת אישור אמיתות מסמך, או לכל מטרה אחרת – לעדיפה על חתימה של אדם פרטי.

אחד האישורים אותם מוסמך נוטריון להנפיק הינו אישור תרגום נוטריוני. מדובר באישור רשמי מטעם מדינת ישראל, לפיו התרגום של מסמך כלשהו הינו מדויק ותואם את המקור.
כאשר המסמך המדובר כתוב בשפה שהינה מוכרת לנוטריון (כלומר שפה שאיננה השפה העברית אך עדיין שפה בה הנוטריון שולט), עליו לבדוק את מסמך התרגום אל מול מסמך המקור, ולחתום על טופס אישור תרגום בו הוא מעיד כי הוא בדק את נכונות התרגום

מסמכים בשפה זרה

סעיף 12 לחוק הנוטריונים קובע כי "לא יאשר נוטריון שמסמך פלוני הוא העתק נכון מהמקור, אלא אם המקור הוצג לפניו והוא השווה זה אל זה ומצאם שווים". תקנה 7(א) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, קובעת כי נוטריון לא ייתן אישור לגבי מסמך שנערך בשפה שאיננה ידועה לו, אלא אם הוא מלווה בתרגום.

כלומר, כאשר מסמך המקור כתוב בשפה זרה שאיננה מוכרת לנוטריון, הוא איננו מוסמך לחתום על איסור תרגום נוטריוני. עליו להשתמש בשירותיו של מתרגם חיצוני כדי להנפיק את האישור, כאשר במקרה זה האישור שיונפק יהיה טופס אישור הצהרה (ולא אישור תרגום נוטריוני רגיל), שכן החתום עליו איננו הנוטריון אלא המתרגם החיצוני.

ישנם מספר שיקולים שעמדו בפני המחוקק עת שקבע את החובה של הנוטריון להבין את תוכן המסמך עליו הוא חותם. ראשית, על הנוטריון להכיר את שפת מסמך המקור על מנת שלא ייווצר מצב בו הוא מאשר מסמך שאיננו חוקי מבחינת תוכנו (למשל, חוזה שמתנה על חקיקה קוגנטית). שנית, על הנוטריון להיות מסוגל לקרוא את מסמך המקור את ההעתק שלו על מנת שיובל להשוות בניהם. אם לא ידע את שפת מסמך המקור, לא יוכל לעשות זאת.
בנוסף, על הנוטריון להכיר את שפת מסמך המקור לצורך טכני, והוא השלמת טופס מס'7 שדורש להשלים את שם השפה. במידה והנוטריון לא יכיר את שפת המקור, לא יידע ככל הנראה באיזו שפה מדובר.

יש לציין אולם, כי במידה ומרבית המסמך כתוב בשפה שמוכרת לנוטריון, והחלק שכתוב בשפה שהינה זרה לו הינו חלק שולי במסמך, שלא פוגם בהבנת הרעיון הכללי שבו, נראה כי ניתן יהיה לתת אישור העתק מאומת ונכון מטקסט המקור. מכיוון שמקרה זה הינו חריג, ולא ניתן להוכיח את אמתותו של המסמך באופן מוחלט, יש להעניק אישור זה במשנה זהירות.

החוק והתקנות מטילים את האחריות על נכונות האישורים הנוטריונים שיוצאים תחת ידי הנוטריון, עליו. במקרים בהם השפה של מסמך המקור זרה לנוטריון, החשיבות שבהבנת המסמך המתורגם – הן של הנוטריון והן של הלקוח שלו, מבחינה מילולית ומהותית גם יחד – גדולה עוד יותר מאשר במקרה הרגיל, שכן הוא תלוי בגורם חיצוני.